החלטה בתיק ת"א 45238-03-12

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר עילה ומחמת שהמשיב הפורמאלי עושה שימוש לרעה בהליכי משפט ומשבש הליכי משפט.

לחילופין בפניי בקשה למחוק את "המשיב הפורמאלי" מכתב התביעה.

רקע

1.                   התובעות (להלן: " המשיבות") והמשיב הפורמאלי הם בעלים של בניין הידוע כגוש 6941 חלקה 118 הממוקם ברחוב נחמני 64 פינת רחוב דרך מנחם בגין 27 בתל אביב (להלן: " הבניין").

2.                   הנתבעים (להלן: " המבקשים") הינם בני זוג, השוכרים דירה בת 3 חדרים בקומה ב' בבניין (להלן: " הדירה") בדיירות מוגנת, על פי הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 28/8/07  (להלן: " הסכם השכירות").

3.                   בסעיף 5 להסכם השכירות נקבע כי המבקשים מתחייבים לשלם את דמי השכירות החודשיים במלואם, באמצעות המחאות דחויות למשך שנה שיועברו למשיבות מראש, בעלות תאריך פירעון באחד בכל חודש עוקב.

4.                   בנוסף, בסעיף 12 להסכם השכירות נקבע כי הפרת תנאי מתנאי הסכם השכירות מעניקה למשיבות את הזכות לדרוש את פינוי המבקשים מהדירה והשבת החזקה לבעליה.

5.                   בכתב התביעה טוענות המשיבות כי המחאות בגין דמי השכירות שהועברו להן עבור החודשים פברואר ומרץ 2012 (להלן: " ההמחאות"), לא כובדו. עוד טוענים הם כי המבקשים שילמו את דמי השכירות בגין חודש פברואר 2012 בלבד, וגם זאת רק לאחר פניות חוזרות ונשנות מטעם המשיבות והמשיב הפורמאלי. בנסיבות אלה טוענות המשיבות כי יש להורות על פינוי המבקשים מהדירה מחמת הפרת תנאי מתנאי הסכם השכירות(אי תשלום דמי שכירות חודשיים), ובהתאם לעילות הפינוי המנויות בסעיפים 131(1) ו-131(2) לחוק הגנת הדייר התשל"ב - 1972.

6.                   מנגד טוענים המבקשים בכתב הגנתם כי ההמחאות האמורות לא כובדו בשל טעות שאירעה בחשבון הבנק שלהם וכי אין לראות באי תשלום זה משום הפרת הסכם השכירות. עוד טוענים המבקשים כי תיקנו את הטעות וכי שילמו למשיבות את דמי השכירות עבור חודש פברואר 2012 במזומן, בתוספת ריבית, כפי שנתבקשו על ידי המשיבה 2. (בכתב התשובה הובהר כי הריבית האמורה הינה תוספת עמלה בגין אי כיבוד המחאה בבנק בה חויבו המשיבות והמשיב הפורמאלי).

בנוסף טוענים המבקשים כי משביקשו להעביר למשיבה 2 את תשלום דמי השכירות עבור חודש מרץ 2012 במזומן ומיוזמתם, לא השיבה המשיבה 2 להודעתם. כמו כן ולאחר שפתחו חשבון בנק חדש בבנק אחר, ביקשו להעביר למשיבות המחאות חלופיות, במקום ההמחאות שהועברו בתחילת השנה, אך המשיבה 2 סירבה לקבל המחאות חלופיות אלה. משכך השאירו המבקשים את ההמחאות החלופיות במשרדו של המשיב הפורמאלי, על הדלפק.

בנסיבות אלה טוענים המבקשים כי התביעה דנן הוגשה כנגדם בחוסר תום לב, כחלק ממסע נקמה שפתחו כנגדן המשיבות והמשיב הפורמאלי, ומכל מקום כי הטעויות שאירעו, אינן מהוות עילה לפינויים מן הדירה.

לחילופין טוענים המבקשים כי אין לפנותם מהדירה מטעמים של סעד מן הצדק.

טיעוני הצדדים בבקשה

7.                   טוענים המבקשים כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת שהוגשה על ידי מיעוט מבעלי הנכס בלבד. כך באשר המשיב הפורמאלי שהוא בעלים של רוב הזכויות בנכס, לא תבע את המבקשים ולאחר שהמסקנה המתבקשת מכך הינה כי אינו תומך בתביעה ואף מוותר עליה. משום כך, לשיטתם, גם אם תתקבלנה כל העובדות המפורטות בכתב התביעה יש להורות על סילוק התביעה על הסף.

עוד טוענים המבקשים כי דברים אלה מקבלים משנה תוקף עת מדובר בהפרה זניחה של הסכם השכירות שנעשו כל הניסיונות לתקנה.

8.                   לחילופין טוענים המבקשים כי ככל שהמשיב הפורמאלי תומך בתביעה שהוגשה כנגדם והימנעותו מתביעה נובעת ממניפולציה משפטית כלשהי, הרי שיש בכך משום שיבוש הליכי משפט, שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב, אשר גם בהם יש כדי להביא לסילוק התביעה על הסף. בעניין זה טוענים המבקשים כי התנהלות זו של המשיב הפורמאלי גורמת להם לנזק דיוני רב.

9.                   לחילופי חילופין טוענים המבקשים כי יש להורות על מחיקת המשיב הפורמאלי מהתביעה, ככל שקיים בכלל בעל דין המסווג ככזה, באשר כבעל רוב זכויות הבעלות בבניין, אין לו זכות קיום בתביעה דנן שלא כתובע.

10.               מנגד טוענות המשיבות כי "המשיב הפורמאלי" הוא "מי שמציינים אותו בתביעה או בעתירה ליתר ביטחון, היות ומן הראוי שידע על ההליך ממנו הוא עשוי להיות מושפע וכדי שיוכל להגיב על כך לפי שיקולו (סעיף 8 לתגובת המשיבות לבקשה, וראו גם דברי כב' הנשיא שמגר בבג"צ 5711/91 פורז נ' יו"ר הכנסת פ"ד מו (1) 299).

11.               עוד טוענות המשיבות כי המשיב הפורמאלי אינו מעוניין להיות צד להליך, אך כיוון שהוא עלול להיות מושפע ממנו, בהיותו אחד מבעלי הבניין, צוין בכתב התביעה כ"משיב פורמאלי" בלבד. במעמדו ככזה הוא אינו חייב להגיב, "אך אם לא הגיב וניתן פסק דין הוא מחוייב על פיו ככל צד אחר להליכים" (ראו בעניין פורז הנ"ל, בפסקה 6).